אסתר ודותן היקרים, שלום רב, "להודיה יש קשר פנימי עם ענווה. היא מכירה בכך שמי שאנחנו ומה שיש לנו קיימים הודות לאחרים ומעל לכל, הודות לאלוקים" (הרב ג'ונתן סאקס) נעים מאוד, שמי יפעת היקרי שמאי, עובדת סוציאלית, מטפלת רגשית בגן יובל בחריש כארבעה חודשים. כאחת שעבדה בכמה מקומות עבודה, אני יודעת מה זה לעבוד עם אוכלוסיות קצה, מורכבות, לעבוד ימים כלילות בעבודה שוחקת, קשה ולא מתגמלת – לעיתים ללא הכשרות מתאימות, ללא ימי עיון וללא הדרכות כשהבדידות עוטפת. כל מהות העבודה שלנו כעובדים סוציאליים זה לסייע לאנשים באשר הם לחיות את חייהם ברווחה נפשית ואולי כלכלית, לחיות בכבוד שלצערי לא תמיד מתאפשרת עקב בירוקרטיה וממסד שלעיתים כושל בתפקודו. אני בחרתי בתחום זה מתוך הדברים שנכתבו מעלה ומתוך אהבה אמיתית לבני אדם והרצון הגדול לסייע לאנשים לחולל שינוי בחייהם ולהטיב עם עצמם. אך לאורך השנים עייפתי, נשחקתי, וממש עוד רגע התייאשתי. בעקבות כך, לפני כשנה יצאתי לדרך עצמאית כמטפלת CBT ואז תוך כדי תנועה, הגעתי לעבוד בטיפולי. אז מדוע אני בוחרת לכתוב לכם? כדי להוכיר בפניכם תודה כפי שאתם מוכירים לי תודה. בתחום בו כבר כלום לא יכול להפתיע אותי, אתם הצלחתם ובגדול! שפע הנתינה הגדול שלכם מורגש מהרגע שהתחלתי לעבוד בטיפולי, אשר באים לידי ביטוי במגוון רחב של קורסים, ימי עיון מהמכבדים והטובים שהייתי, הדרכה מקצועית על בסיס שבועי, דבר לא מובן כלל. ומתנות – בחנוכה? בפורים? ביום האישה? לזה ממש לא ציפיתי. ובכל מתנה ניכרת ההשקעה, היצירתיות, המחשבה והאהבה. אז היה לי חשוב לכתוב ולהגיד שהנתינה שלכם מרגשת אותי! מזכירה לי שיש מי שחושב עלי, שמעריך אותי. הנתינה שלכם החזירה לי את הדופק והנשימה ובעיקר מזכירה לי למה בחרתי במקצוע הכל כך חשוב הזה. אז תודה לכם, בברכת חג פסח שמח