הפרעות התנהגות אצל ילדים מתבטאות בדפוסים מתמשכים של התנהגות שאינה תואמת את הגיל או הסיטואציה, המופיעים בעוצמה ומלווים לעיתים בחריגה ממוסכמות חברתיות –תוקפנות, התנגדות לסמכות, בעיות בוויסות רגשי ועוד. הפרעות אלו עשויות להשפיע על הילד בתחומים שונים, כמו משפחה, חינוך וחברה ובהתאם, לגרום נזק לסביבתו הקרובה. מה גורם לבעיות התנהגות אצל ילדים, מה ההבדל בין הפרעת התנהגות למרדנות טבעית ובאיזה מצבים אין מנוס מהענקת טיפול? כל התשובות כאן.
הפרעות התנהגות אצל ילדים – מה זה אומר?
בעיות והפרעות התנהגות אצל ילדים הן דפוסים מתמשכים של התנהגות בעייתית, תוקפנית או אנטי-חברתית, החורגים מהנורמה המצופה לגילם ועשויים לפגוע בתפקודם ולגרום לקשיים בתחומי חיים שונים, כמו משפחה, בית ספר וחברה.
הפרעות אלה עשויות להתבטא במגוון אופנים, כמו הפגנת התנגדות עיקשת לסמכות, התקפי זעם בלתי נשלטים, בדיקת גבולות והפרת כללים באופן קבוע, אלימות פיזית או מילולית כלפי ילדים ומבוגרים, נטייה להתנהגות עבריינית כמו פגיעה ברכוש או גניבה, שקרים חוזרים ונשנים וגילוי חוסר אמפתיה למצוקה של אחרים.
בהקשר זה, חשוב להבין כי ביטוי בעיות התנהגות משתנה בהתאם לגילו של הילד, להבנתו את הסביבה, יכולות הוויסות הרגשי, מיומנויותיו החברתיות ודרישות הסביבה ממנו. למשל, בעיות התנהגות בגיל 3 יכולות להתבטא כפגיעה פיזית בחבר שלקח צעצוע ולעומת זאת, בעיות התנהגות בגיל 5 יכולות לבוא לידי ביטוי כהתנהגות מתריסה או שימוש עקבי בשקרים, בצורה שאיננה הולמת את הסיטואציה.
בהתאם, בעיות התנהגות אצל בילדים בבית הספר יכולות לבוא לידי ביטוי ככעס קיצוני כלפי מורה שמבקש מהילד לבצע משימה. כך שניתן להבין כי צורת הביטוי משתנה בהתאם ליכולותיו ומיומנויותיו הרגשיות של הילד ומה שעשוי להוות התנהגות טבעית בגיל צעיר, איננו מקובל בגילאים בוגרים יותר.
מה זה ODD
ODD (Oppositional Defiant Disorder) או בעברית – הפרעת התנהגות מתריסה, היא הפרעת התנהגות אשר מאופיינת בדפוס מתמשך של כעס, עקשנות, ויכוחים והתנגדות לדמויות סמכות – הורים, מורים, מטפלים וכיו"ב. דפוסים אלו אצל ילדים עם ODD באים לידי ביטוי בנטייה להתפרצויות זעם, סירוב לציית לחוקים, האשמת אחרים בבעיותיהם והפגנת עוינות או טינה כלפי הסביבה, אך בניגוד להפרעות חמורות יותר, ODD אינו כולל בהכרח מעשים אלימים קיצוניים.
מאפיין נוסף של הפרעה זו הוא משך ההתנהגות והשפעותיה – אם ההתנהגות החריגה נמשכת לפחות שישה חודשים ומשפיעה על תפקוד הילד בבית, בבית הספר או בחברה, יתכן ומדובר ב-ODD ויש לפנות לעזרה מקצועית – בהיעדר טיפול מתאים, הפרעת התנהגות מתריסה יכולה להוות גורם סיכון להתפתחות קשיים רגשיים והתנהגותיים נוספים בהמשך החיים.
הפרעות התנהגות נוספות
הפרעת התנהגות CD (Conduct Disorder): הפרעת התנהגות חמורה אשר מאופיינת בדפוס מתמשך של התנהגות אנטי-חברתית איננה תואמת גיל, בליווי תוקפנות ונטייה להתנהגות עבריינית – פגיעה פיזית באחרים, אכזריות כלפי בעלי חיים, הרס רכוש, גניבה, התעלמות מזכויותיהם של אחרים ועוד. המאפיין המרכזי בהפרעה זו הוא חומרת ההתנהגות והשלכותיה לצד חוסר הבעת חרטה.
ADHD (Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder): הפרעת קשב וריכוז היפראקטיבית היא הפרעה נוירו-התפתחותית אשר מאופיינת בקשיים מתמשכים בשמירה על קשב לאורך זמן, שליטה בדחפים ופעילות יתר. ככאלה, ילדים עם ADHD עשויים לפעול באימפולסיביות, להתפרץ לדברי האחר, לגלות נטייה לווכחנות ולהתפרצויות זעם.
הפרעת ויסות רגשי והתנהגותי: הפרעת ויסות רגשי והתנהגותי מאפיינת ילדים רגישים אשר חווים רגשות בעוצמה ומתקשים לווסת אותם. הפרעה זו מבטאת קושי מתמשך בשליטה ובניהול רגשות ותגובות התנהגותיות בהתאם לסיטואציות שונות, ורגשות כמו כעס, תסכול או חרדה מתפרצים בעוצמה שאיננה פרופורציונאלית לסיטואציה – זעם ואף אלימות של ממש.
הגורמים להפרעת התנהגות אצל ילדים
ישנם גורמים רבים אשר עלולים לגרום להפרעת התנהגות אצל ילדים ולפעמים לא מדובר בגורם אחד אלא בשילוב של גורמים סביבתיים, גנטיים ופסיכולוגיים –
גורמים גנטיים: על פי מחקרים, במקרים מסוימים ישנה נטייה גנטית להפרעת התנהגות, כך שילדים שנולדים להורים עם בעיות דומות עשויים לפתח התנהגות דומה בעצמם, בשכיחות גבוהה יותר בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.
גורמים נפשיים: ילדים יכולים לפתח הפרעות התנהגות מתוך מצוקה שהם מתקשים להתמודד איתה או לבטא בדרכים מקובלות ובריאות, או לחילופין, להפגין התנהגויות בעייתיות כחלק מתמונה כללית מורכבת יותר כמו דיכאון או חרדה.
השפעה סביבתית: לסביבה יש השפעה גדולה על נפשו של הילד ועיצוב התנהגותו. למשל, ילדים שנחשפים (בבית או בסביבה החיצונית) למצבים של אלימות, התעללות, הזנחה או דינמיקות לא יציבות, עשויים לפתח הפרעות התנהגות.
השפעה חברתית: גם למערכת החינוכית בה נמצא הילד יש השפעה גדולה על התנהגותו. למשל, ילדים אשר חווים בידוד חברתי או בריונות עשויים לפתח תגובות התנהגותיות כתגובה לכאב רגשי או תחושת חוסר ערך.
השפעה תרבותית: הסביבה התרבותית בה הילד חי יכולה להוות גורם משמעותי בפיתוח הפרעות התנהגות. לדוגמה, חשיפה ממושכת למסכים וצפייה בתכנים אלימים עשויה להשפיע על התנהגותו של הילד ולהגביר את נטייתו לפתח התנהגויות תוקפניות.
בעיות התנהגות אצל ילדים – סימנים אופייניים
ראשית חשוב להבהיר כי לא כל התנהגות מרדנית אצל ילדים מהווה הפרעת התנהגות. למעשה, בהתאם לגיל הילד והשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא, ישנן התנהגויות שעשויות להתפרש כ"בעייתיות" אצל הסביבה, אך מהוות שלב התפתחות טבעי אשר חולף מעצמו גם ללא התערבות.
למשל, ילדים בגיל הרך וספציפית בגילאים 1.5-3 נוטים לחוות את מה שנקרא "גיל שנתיים האיום" – שלב התפתחותי טבעי בו יש חוסר הלימה בין רצונותיו ויכולת תפיסתו של הילד, עם מסוגלות שפתית, פיזית ורגשית. מצב זה בא לידי ביטוי לתגובות עוצמתיות גם למקרים שגרתיים, כמו למשל ילד שמבקש דבר מה, אך לא מקבל אותו מכיוון שההורה לא מבין למה, או על מה, הוא מצביע.
לכן, כדי לשים לב לסימנים מרכזיים הרומזים לנו כי לא מדובר בהתנהגות טבעית, תואמת גיל או סיטואציה, אלא הפרעת התנהגות אשר דורשת התערבות מקצועית –
דפוס התנהגות קבוע ומתמשך: בעיות התנהגות אינן נקודתיות. כלומר הן לא מופיעות רק במצבים מסוימים או בתקופות של שינוי, אלא נמשכות לפחות שישה חודשים באופן עקבי.
חומרת ההתנהגות: הפרעות התנהגות מאופיינות בהתנהגות אשר חורגת מגבולות המרדנות הרגילה לגיל הילד ומתבטא בדרך שאיננה מקובלת ושאיננה תואמת את הסיטואציה. למשל – אלימות פיזית, איומים או השחתת רכוש.
השפעה על התפקוד היומיומי: מכיוון שמדובר בתופעה מתמשכת אשר נובעת מהתמודדויות מורכבות וקשיים פנימיים עמוקים, בעיית התנהגות אצל ילדים תשפיע לאורך זמן על תחומים רבים בחייו של הילד – משפחה, חברה וכיו"ב.
חוסר חרטה או אמפתיה: הפרעות התנהגות מסוימות, כמו CD, עשויות לבוא לידי ביטוי בהעדר אמפתיה וחוסר חרטה, גם במקרים של התנהגות קיצונית כמו אלימות פיזית או עבירות פליליות אשר גרמו נזק לאדם אחר או לסביבה.
תגובה קיצונית שאיננה תואמת סיטואציה: פעמים רבות בעיות התנהגות אצל ילדים נובעות מקושי בוויסות רגשי או קושי בקבלת מרובות וככאלה, הן מלוות בתגובות קיצוניות שאינן מותאמות לסיטואציה, התנגדות לסמכות, תוקפנות ואף אלימות.
טיפול בהפרעות התנהגות אצל ילדים
ישנן מספר שיטות טיפול נפוצות ויעילות לטיפול בהפרעות התנהגות אצל ילדים, שמטרתן להכחיד את ההתנהגויות הלא רצויה, להעצים התנהגויות בריאות, להקנות כלים להתמודדות עם רגשות בצורה מאוזנת ומותאמת סיטואציה ולסייע לילד לפתח מיומנויות חברתיות ואישיות חיוביות –
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): גישה פסיכולוגית שנועדה לשנות את דפוסי החשיבה וההתנהגות השליליים של הילד והחלפתם בדפוסים בריאים ומיטיבים. בטיפול זה הילד לומד לזהות את מחשבותיו המזיקות, להתמודד איתן, ולהגיב בצורה מותאמת, תוך פיתוח דרכים חדשות וחיוביות להתמודדות עם מצבים מאתגרים.
עיצוב התנהגות: בגישה זו הילד מקבל חיזוקים חיוביים על התנהגויות טובות ומוענש (גם אם לא בצורה ישירה) על התנהגויות לא רצויות. מטרת הטיפול היא לעודד את הילד להפסיק התנהגויות מזיקות ולהחליף אותן בהתנהגויות רצויות ואינטראקציות חיוביות ובריאות עם בני גילו והסביבה הכללית.
טיפול משפחתי: נוסף לטיפול אישי לילד ומתוך הבנה כי ההפרעה ההתנהגותית לא תמיד נובעת רק מהילד עצמו, אלא יכולה להיות תוצאה של דינמיקות משפחתיות, לעיתים קרובות יש צורך בטיפול שמערב את כל בני המשפחה. בדרך זו כלל בני הבית מקבלים כלים לשיפור התקשורת והקשרים המשפחתיים כדי להקל על הילד ולעזור לו להתמודד עם מצבים מאתגרים.
טיפול באומנות או משחק: שיטת טיפול יעילה, במיוחד בגילאים צעירים בהם יש קושי בהבעה מילולית ובמצבים מורכבים בהם יש קושי בהתמודדות עם רגשות קשים. באמצעות טיפול באמנות או משחק, הילד נעזר בחומרים שונים או צעצועים כדי לבטא את רגשותיו ותחושותיו בדרכים מילוליות ולא מילוליות ובכך לעבד אותם ולתעל אותם להתנהגויות בריאות ומאוזנות יותר.
תמיכה במסגרת החינוכית: כאמור, למסגרת החינוכית יש השפעה גדולה על נפשו של הילד ומכאן שבמקרה של בעיות התנהגות, יש מקום לסיוע מותאם בבית הספר. תמיכה זו יכולה לכלול עבודה עם יועצי בית ספר, הוראה מותאמת אישית, סיוע בשיפור מיומנויות חברתיות והתנהגויות, או עבודה אישית עם מורים כדי ליצור סביבה לימודית תומכת ומבינה יותר.
שילוב בקבוצת תמיכה: קבוצת תמיכה היא פורום בו ילדים עם בעיות דומות יכולים לשוחח אחד עם השני, לשתף חוויות וללמוד כלים חדשים להתמודדות עם קשיים. קבוצות אלו מקנות לילד תחושת שייכות ותמיכה, מסייעות לו להתמודד עם בעיות ההתנהגות בצורה חווייתית ואף מאפשרות לו ליצור קשרים חברתיים בריאים וחיוביים עם בני גילו.
הדרכת הורים: כלי חיוני לתהליך הטיפולי, שכן התנהגות הילד קשורה במידה רבה למערכת המשפחתית והמעורבות ההורית. בהדרכת הורים, ההורים לומדים כיצד לזהות ולטפל בהתנהגויות לא רצויות של הילד, תוך שמירה על גבולות ברורים ועקביים, באמצעות אסטרטגיות כמו חיזוקים חיוביים. בנוסף, הם זוכים לתמיכה והכוונה לה הם זקוקים, מתוך הבנה שגם הוריו של ילד שחווה מצוקה, עשויים לחוות קשיים בעצמם.
טיפול תרופתי: במקרים חמורים של הפרעות התנהגות, או במצבים בהם הפרעות אלו מלוות בהפרעות נוספות כמו ADHD, חרדה או דכאון, טיפול תרופתי יכול להועיל ולעזור בוויסות ההתנהגות, אך חשוב לציין כי טיפול תרופתי לבד אינו מספיק ויש לבצע אותו לצד טיפול פסיכולוגי ודרכי התמודדות נוספות.
לסיכומו של דבר, בעיות התנהגות אצל ילדים הן תופעה נפוצה שיכולה לנבוע ממגוון גורמים – גנטיים, נפשיים, סביבתיים או חברתיים. כל ילד מגיב בצורה שונה בהתאם ליכולותיו, גילו והשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא ולכן חשוב לבחון כל מקרה לגופו ולהתאים את שיטת הטיפול לצרכיו האישיים של הילד והקשיים עמם הוא מתמודד. טיפול זה יכול להקנות לילד כלים להתמודדות בריאה וחיובית עם סיטואציות מורכבות, להעניק לו מיומנויות חברתיות ורגשיות ולהשפיע לחיוב על היבטים שונים בחייו שנפגעו בעקבות התנהגות זו, לרבות משפחה, חברה ולימודים.
