הליכה על קצות האצבעות (TW – Toe Walking) היא תבנית הליכה שבה האדם צועד בעיקר על כריות כפות הרגליים מבלי להניח את העקבים על הקרקע. אם דגם הליכה זה ממשיך לאחר גיל שנתיים לתקופה שעולה על 6 חודשים, דגם הליכה זה יקרא הליכת קצוות האצבעות מתמשכת (Persistent Toe Walking). במקרה בו בירור רפואי אינו מעלה הסבר לכך, להליכה זו יקראו: הליכת קצוות האצבעות הרגלית (Habitual Toe Walking) / הליכת קצוות האצבעות ללא סיבה רפואית (Idiopathic Toe Walking).
שכיחות TW בהתפתחות טיפוסית:
הליכה על קצוות האצבעות נפוצה בקרב פעוטות בשלב תחילת ההליכה העצמאית (גיל 12-18 חודשים). לרוב דגם הליכה זה נעלם ללא התערבות תוך מספר שבועות – חודשים לאחר תחילת ההליכה עם התנסות הולכת ומתרחבת בהליכה עצמאית (Morozova et al., 2017). בגיל 5.5 שנים, כ-2% מהילדים בהתפתחות טיפוסית ממשיכים ללכת על הבהונות (Ruzbarsky, Scher, & Dodwell, 2016).
שכיחות TW בקרב אוכלוסיות מיוחדות:
שיעור ההליכה על קצוות האצבעות באוכלוסיית ילדים עם אבחנה נוירופסיכיאטרית או עיכוב התפתחותי הוא 41% (Ruzbarsky, Scher, & Dodwell, 2016). בקרב ילדים עם ASD שכיחות ה-TW גבוהה משמעותית בהשוואה לילדים עם התפתחות טיפוסית, שיעור הדיווחים נע בין 20% ( Ming et al., 2007; Barrow et al., 2011), דרך 31.9% (Valagussa et al., 2017) ועד 33%-45% (Sheatreat-Klein et al., 2014).
דפוסי הופעה קליניים:
מחקר של (Valagussa et al., 2018) זיהה שלושה דפוסי הופעה לTW:
- בעמידה, הליכה וריצה (45%)
- בהליכה וריצה בלבד (18.4%)
- בריצה בלבד (36.4%)
גורמים אפשריים ל-TW:
- ASD:
– שונות בעיבוד חושי: הפרעה בעיבוד חושי: תחושת שווי המשקל / תחושה עמוקה או תחושת המגע / אינטגרציה של המידע התחושתי.
– דפוסי התנהגות חזרתיים והתקבעות של הרגליים.
– הליכה על קצות האצבעות כחלק מתנועות סטראוטיפיות.
- מאפיינים של מערכת שלד שריר: טונוס בסיסי נמוך, גמישות יתר מפרקית.
- מחלות נוירולוגיות, למשל שיתוק מוחין (CP)
- מחלות שרירים ניווניות.
- מחלות מטבוליות.
סיכונים והשלכות:
- קיצור של השרירים והגידים של השוק האחורית.
- התפתחות כאבים בקרסול, בשוק ובברך.
- קושי בשמירה על יציבות סטטית ודינמית וסיכון מוגבר לנפילות.
- דגם הליכה לא יעיל מבחינה אנרגטית, קושי בהתמדה ובתנועה.
- קושי בהשתלבות בפעילות חברתית.
דגלים אדומים המצריכים הפניה לבדיקה מיידית על ידי הרופא בקשר ל-TW
- הליכה על הבהונות ברגל אחת בלבד
- הליכה על הבהונות שמתחילה באופן פתאומי ולא הייתה קודם לכן
- שילוב של TW עם רקע מילדותי בסיכון ו/או היסטוריה משפחתית של מחלות שרירים/עצבים
- החמרה של הסימפטום
- שילוב של TW עם הפרעה בתחושה ברגליים
טיפולים הקיימים היום:
נהוג להתייחס לפרקי זמן יחסיים של הליכה/עמידה על קצוות האצבעות על מנת להחליט על הצורך בהתערבות. אם הילד משתמש ב TW מעל 50 אחוז מתוך זמן עמידה/הליכה, ככול הנראה יזדקק לטיפול בעקבות כך.
- פיזיותרפיה: שימור ושיפור טווחי תנועה במפרק הקרסול על ידי משחק בבמגוון
מנחים, חשיפה הדרגתית לגירויים תחושתיים – טקטיליים וכן ווסטיבולריים ופרופריוספטיביים, שיפור שיווי משקל במנחים סטטיים ובתנועה על משטחים מגוונים. - טיפול התנהגותי: שימוש בעזרים המחוברים לנעל הנותנים פידבק כשהילד דורך
על העקב. מחקר מראה על שיפור מסויים, יתרון של שימוש עצמאי מתמשך, אך
המחקר נעשו על אוכלוסיה מצומצמת ובשילוב שיטות טיפול נוספות
(Valagussa et al. 2022, 107). - שימוש בסד קשיח (ankle-foot orthoses).
- סדרת גבסים (serial casting).
- טיפול בהזרקת Botulinum Toxin.
- ניתוח הארכת גיד אכילס: מתבצע במקרים של קיצור משמעותי וחוסר יעילות של טיפול שמרני, מצריך שיקום ממושך.
סיכום ונקודות חשובות:
במקרה של TW מומלץ לפנות לפיזיותרפיסט לצורך בדיקה והתאמת טיפול, כמו כן לצורך הנגשת נושא ההליכה על הבהונות להורים ולמטפלים של הילד לעידוד הבנת התפקוד של הילד באופן מיטבי (Valagussa et al., 2022).
מומלץ לגשת לבדיקת אורטופד לצורך הערכת טווח תנועה והמשך מעקב במקרה הצורך גם בעתיד.
דרכי הטיפול בעיקר symptom-based rather than etiology-based – מתרכזים במתן מענה תפקודי והתמודדות עם התוצאות של הלכה על קצוות האצבעות, מאחר והאטיולוגיה (סיבה) במקרים רבים אינה לגמרי
ברורה (Accardo et al., 2014).
